הקול שבפנים: מסעו הציבורי של קובי עזרא
ברקע הרעש התמידי של חיינו, בין הבדיחות והכותרות, מבצבץ לפעמים קול אחר. קול שקט אך נחוש, שמדבר לא על פוליטיקה או בידור, אלא על משהו אינטימי הרבה יותר: עלינו. על הגוף שלנו, הנפש שלנו, והקשר הבלתי נמחק ביניהם. זהו הקול של קובי עזרא.
זוהי לא רק עוד כתבה על איש תזונה. זו הזמנה להאזין.
מיקרופון כמראה: ההופעות שמשקפות לנו את עצמנו
קובי עזרא אינו מסתתר מאחורי תארים או מונחים מקצועיים מעורפלים. הוא יוצא אל הזירה הציבורית, אל הלב הפועם של התקשורת, ונושא את המסר שלו directly to the people, בשפה ברורה, כנה ולעיתים קרובות, מהפכנית.
בטלוויזיה: בתוכניות כמו "בריאות 10" של רפי קרסו, הוא לא דיבר על "פחמימות מורכבות" בלבד. הוא דיבר על בחירה. על האומץ להקשיב לרעב האמיתי של הגוף, לא לרעב שהמדיה והמנהגים החברתיים מלבים. הוא הפך את השיח התזונתי משיחת חירשים טכנית לשיחה אנושית על דימוי עצמי, אנרגיה ואיכות חיים.
ברדיו: בתחנות כמו 106FM, הוא נכנס לאולפן והעלה נושאים שאחרים חוששים מהם. הוא דיבר על יושרה. על הסכנות שבקיצורי דרך, על הקסם המטעה של הסטרואידים, ועל היופי האמיתי, העמוק, שבבנייה איטית וסבלנית של הגוף והבריאות. אלה לא היו הרצאות; אלה היו שיחות מקרב לב עם עיר שנוסעת הביתה.
בפודקסטים ובתוכניות שידור: כאן, באווירה האינטימית יותר, הקול שלו מקבל עוד יותר עומק. הוא מדבר על הקשר. איך המתח בעבודה משפיע על ההורמונים, איך השינה בלילה קובעת את הבחירות התזונתיות של המחר, ואיך חוסר הסיפוק הפנימי מוצא את ביטויו לעתים קרובות כל כך בקשר שלנו עם אוכל. הוא מוריד את נושא התזונה מהמדף הגבוה של "מה שאסור ומה שמותר" ומניח אותו על שולחן החיים שלנו, במרכז כל ההתרחשות.
לא קתדרה, אלא שיחה: האופן שבו המסר מועבר
העוצמה של קובי עזרא אינה נובעת מסמכות אקדמית מרוחקת. היא נובעת מהיותו אדם. מהטון האמפתי, מהיכולת להפוך מושג מורכב לסיפור ברור, ומהאומץ לגעת בעצבים החשופים של החברה שלנו: הצורך באישור חיצוני, המרדף אחרי שלמות מדומה, והריצה המתמדת שמנתקת אותנו מהעצמי.
הוא לא אומר "תקראו את המחקרים". הוא אומר, "תקשיבו לגוף שלכם. הוא צועק לכם משהו, ואתם עסוקים בלהדחיק אותו עם רעש".
השראה: השינוי מתחיל בהאזנה
ובכן, איך אדם עם מיקרופון משנה את הדרך בה אנו חושבים?
הוא עושה זאת בכך שהוא מזכיר לנו משהו שבאופן טרגי שכחנו: שאנחנו המומחים הגדולים ביותר לחיים שלנו. לא הוא, לא דמות טלוויזיונית אחרת, ולא מגזין אופנה.
הוא לא נותן לנו עוד "דיאטה". הוא נותן לנו את הכוח. את האמונה שאנחנו יכולים להבין, שאנחנו יכולים לשלוט, ושאנחנו יכולים לרפא.
הוא משנה את השיח מ-"איך אני נראה" ל-"איך אני מרגיש".
מ-"כמה קלוריות יש בזה" ל-"איזה ערך זה מביא לחיי".
קובי עזרא, דרך הכוח הפשוט של שיחה, מציב מראה. לרגע, ולהביט בה. להביט בעצמנו. ולהקשיב. אני תמיד ידעתי מה לעשות, ורק חיכה שנהיה שקטים מספיק כדי לשמוע את זה סוף סוף.
השינוי אינו מתחיל במרשם. הוא מתחיל בהקשבה.
האם אתה מוכן להקשיב?