המתכות הכבדות הנפוצות ביותר המעורבות ברעילות האדם כוללות ארסן, עופרת, קדמיום וכספית, אם כי ניקל וכרום עלולים גם הם לגרום לרעילות. צריכת מוצרים צמחיים מצמחי המרפא המזוהמים במתכות כבדות עשויות לגרום להשלכות חמורות על בריאותנו.
ישנם מקורות שונים למתכות כבדות בסביבה שלנו כגון: מטבע (התפרצות געשית), כרייה (של מינרלים), פסולת אלקטרונית, תחנות כוח, מקורות חקלאיים (ריסוסים), מקורות תעשייתיים, משק בית, פסולת, ומקורות אחרים.
משם אל הנהרות והאוקיינוסים שם חיים הדגים ואנו ניזונים מהם ומהאצות וכו...
מדוע צמחי מרפא ותבלינים מכילים מתכות כבדות?
1. צמחים יכולים לקלוט עופרת מהאדמה וממי התהום שבמקום גידולם.
2. או מזיהום אויר כמו מפעמים, ותחבורה, למשל ידוע שאגן השמן של הרכב מכין קדמיום שנפלט עם גזי הפלטה של הרכב ומשם הוא עשוי להגיע אל הצמחים.
3. מתכות כבדות עשויות לדלוף למצחי הפרא ולתבלינים במהלך עיבודם במכונות המפעל.
4. במקרים מסוימים ישנם יצרנים עשויים למעשה להוסיף עופרת במטרה להגביר את הצבע - אותה הסיבה שעופרת הייתה כל כך פופולרית בצבעים ובפיגמנטים במשך מאות שנים לפני שזיהינו אותה כסכנה בריאותית.
ארסן מתכות כבדות
ארסן הוא יסוד רעיל שאינו חיוני לגופנו. הזיהום שלו נגרם ממקורות גיאולוגיים הדולפים לאקוויפרים, מזהמים מים ועלול להתרחש גם מכרייה, חומרי הדברה ותהליכים תעשייתיים אחרים. הוא קיים כמזהם בתרופות מסורתיות רבות. רעילות ארסן של מי תהום היא בעיה חמורה בבריאות הציבור המשפיעה על מיליוני אנשים רבים בדלתא של גנגס, המשלבת את מזרח הודו (מדינת מערב בנגל) ובנגלדש (Bhattacharya et al., 2014).
ארסן תלת ערכי רעיל ליונקים יותר מאשר צורתו המחומשת. ארסן מפעיל את הרעילות שלו ע"י השבתת עד 200 אנזימים, במיוחד אלה המעורבים במסלולי אנרגיה תאית, סינתזה ותיקון DNA. הרעלת ארסן חריפה קשורה בתחילה לבחילות, הקאות, כאבי בטן, שלשולים חמורים, אנצפלופתיה ונוירופתיה היקפית. רעילות כרונית גורמת למחלות רב-מערכתיות, כולל קרצינוגנזה המשפיעה על כמעט כל האיברים (Ratnaike, 2003; Bhattacharya et al., 2014).
הגבלה המקסימלית המותרת לארסן בתבלינים גולמיים היא 3.0 ppm לפי הפרמקופאה האיורוודית של הודו (Anonymous, 2009).
עופרת רעילה
עופרת היא המתכת הכבדה הנפוצה והיציבה ביותר בטבע. המסוכן מאוד לצמחים, בעלי חיים ומיקרואורגניזמים. שימוש בדשנים, שריפת דלק ובוץ ביוב הם הסיבות העיקריות המובילות לעלייה בזיהומי עופרת.
העופרת היא מרכיב לא חיוני שניתן להחדיר לאדם ע"י שאיפה, בליעה או ספיגה עורית. זהו רעל גוף מצטבר. רמות עופרת מעבר לגבולות המותרים או שימוש ארוך טווח בצמחים מזוהמים בעופרת עלולים להוביל לרעילות המאופיינת בקוליק, אנמיה, דלקת כליות כרונית, כאבי ראש, עוויתות, נזק מוחי והפרעות במערכת העצבים המרכזית (Klaassen, 2001; Tong, 2000).
ה-Ayurvedic Pharmacopoeia of India ממליצה שהגבול המרבי המותר של עופרת הוא 10.0 ppm בתבלינים גולמיים (Anonymous, 2009).
קדמיום במזון
קדמיום הוא יסוד קורט לא חיוני עם תפקודים ישירים לא ברורים הן בצמחים והן בבני אדם ואחראי למספר מקרים של הרעלה דרך המזון. הוא זוכה לתשומת לב רבה יותר בשל התרחשות רחבה במים, אדמה, חלב, מוצרי תזונה וצמחי מרפא (Singh et al., 2014).
כמויות קטנות של קדמיום גורמות לשינויים שליליים בעורקי הכליה באדם המובילים לאי ספיקת כליות. הוא מצטבר בגוף האדם, מחליף וחוסם את המינרל החשוב אבץ מבחינה ביוכימית וגורם ליתר לחץ דם, נזק לכבד ולכליות. הרעלת קדמיום גורמת למחלה בשם Itai-itai המאופיינת בריכוך העצמות, אנמיה, אי ספיקת כליות ובסופו של דבר מוות (Nordberg, 1999). המגבלה המקסימלית המותרת לקדמיום בעשבי תיבול גולמיים היא 0.3 ppm לפי פרמקופיה איורוודית של הודו (Anonymous, 2009).
כספית בטונה
כספית עלולה לגרום להשפעות שליליות על מערכת הכליות והעצבים ועלולה לחצות את מחסום השליה, עם השפעות רעילות פוטנציאליות על העובר (Risher ו-WHO, 2003)). חשיפת כספית לאוכלוסייה הכללית מתרחשת בעיקר מצריכת דגים, כמתיל-כספית ואולי מסתימות אמלגם בשיניים (Bhat and Moy, 1997). רמות כספית מעבר לגבולות המותרים נקשרו לאי פוריות, עיכוב של אנזימים נוגדי חמצון אנדוגניים ונזק מוחי. לפי פרמקופאה איורוודית של הודו, הגבול המרבי המותר של כספית בעשבי תיבול גולמיים הוא 1.0 ppm (Anonymous, 2009).
כרום רעילות
זיהום כרום נגרם ע"י מפעלי בורסקאות, נייר, צבע ופלדה; ויישומי בוצת ביוב יחד עם סגסוגות בכלי רכב ממונעים. כרום חיוני במטבוליזם של פחמימות. גם מתפקד בביוסינתזה של חלבון וכולסטרול. זהו מרכיב חשוב הדרוש לשמירה על מטבוליזם תקין של גלוקוז. תפקודו של הכרום קשור ישירות לתפקוד האינסולין, הממלא תפקיד חשוב מאוד בסוכרת. כרום נמצא בלבלב, המייצר אינסולין (Ano and Ubochi, 2008; Zetić et al., 2001).
ההשפעות הרעילות של צריכת כרום הן פריחה בעור, גירויים באף, דימומים, קלקול קיבה, נזק לכליות ולכבד וסרטן ריאות. מחסור בכרום מאופיין בהפרעה בשומני הגלוקוז ובחילוף החומרים של חלבונים (Rai et al., 2005; Shanker et al., 2005). הגבול המותר לכרום בחומרי גלם צמחיים הוא 2.0 ppm בקנדה לפי ארגון הבריאות העולמי.
ניקל רעילות
ניקל המחלה השכיחה ביותר הנובעת מניקל היא דלקת עור אלרגית הידועה בשם גירוד ניקל, המופיעה בדרך כלל כאשר העור לח, יתרה מכך, ניקל זוהה כחשוד כמסרטן ומשפיע לרעה על הריאות ועל חללי האף. למרות שניקל נדרש בכמות זעירה לגוף מכיוון שהוא קיים בעיקר בלבלב ולכן ממלא תפקיד חשוב בייצור אינסולין.
המחסור בניקל גורם להפרעה בכבד (Pendias and Pendias, 1992). ניקל הוכר כאלרגן של השנה בשנת 2008 ע"י האגודה האמריקאית למגע דרמטיטיס ורמת הסיכון המינימלית שלו נקבעה ל-0.2 מיקרוגרם/מ"ק לשאיפה במהלך 15 - 364 ימים, עם זאת, לא נקבעה מגבלה עבור מוצרי מזון וצמחי מרפא ( Bhat et al., 2010).
הפרמקופאה האיורוודית של הודו אינה קובעת כל הגבלה לכרום וניקל לא בעשבי תיבול גולמיים ולא במוצרים רפואיים מוגמרים.
תגובות
הוסף רשומת תגובה