דילוג לתוכן הראשי

האם סטרס מאיץ את ההזדקנות האפיגנטית, קובי עזרא

האם סטרס מאיץ את ההזדקנות האפיגנטית? קובי עזרא. סטרס פסיכולוגי כרוני קשור להזדקנות מואצת ולסיכון מוגבר למחלות הקשורות להזדקנות!?


סטרס (מתח) לכל החיים מאיץ את ההזדקנות האפיגנטית בקבוצה עירונית, אפריקאית אמריקאית: הרלוונטיות של איתות גלוקוקורטיקואידים

מתח פסיכולוגי כרוני קשור להזדקנות מואצת ולסיכון מוגבר למחלות הקשורות להזדקנות, אך המנגנונים המולקולריים הבסיסיים אינם ברורים.


תוצאות: בדקנו את ההשפעה של גורמי לחץ לכל החיים על מנבא גיל מבוסס מתילציה של DNA, שעון אפיגנטי. לאחר בקרה על הרכב סוג תאי הדם ופרמטרים של אורח חיים, מתח מצטבר לכל החיים, אך לא התעללות בילדות או מתח נוכחי בלבד, חזה הזדקנות אפיגנטית מואצת בקבוצה עירונית, אפריקאית אמריקאית (n=392). 

השפעה זו נבעה בעיקר ע"י גורמי לחץ בחיים האישיים, הייתה בולטת יותר עם העלייה בגיל, והופסקה אצל אנשים עם חשיפה גבוהה יותר להתעללות בילדות. 

מתוך השערה שניתן לתווך את ההשפעות האפיגנטיות הללו ע"י איתות גלוקוקורטיקואידים, מצאנו שמספר גבוה (n=85) של אתרי CpG של שעון אפיגנטי נמצאו בתוך אלמנטים של תגובה גלוקוקורטיקואידית. 

עוד בחנו את ההשפעות הפונקציונליות של גלוקוקורטיקואידים על CpGs של שעון אפיגנטי במדגם עצמאי עם מתילציה של DNA כלל-גנום (n=124) ונתוני ביטוי גנים (n=297) לפני ואחרי החשיפה לאגוניסט הקולטן לגלוקוקורטיקואידים דקסמתזון. Dexamethasone גרם לשינויים דינמיים במתילציה ב-31.2% (110/353) מה-CpGs הללו ותעתוק ב-81.7% (139/170) מהגנים שסמוכים ל-CpGs של שעון אפיגנטי. 

ניתוח העשרת מחלות של גנים אלה המווסתים ע"י דקסמתזון הראה קשר מועשר למחלות הקשורות להזדקנות, כולל מחלת עורקים כליליים, טרשת עורקים ולוקמיה.


מסקנות המחקר: מתח מצטבר לכל החיים עשוי להאיץ את ההזדקנות האפיגנטית, השפעה שעלולה להיות מונעת על ידי שינויים אפיגנטיים המושרים ע"י גלוקוקורטיקואידים. ממצאים אלו תורמים להבנה את המנגנונים המקשרים מתח כרוני עם הזדקנות מואצת וסיכון מוגבר למחלה.


מקור: https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/26673150

תוויות:

פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

ויטמין D ובריאות המוח - מה הקשר? קובי עזרא

ויטמין D ובריאות המוח : מחקר רנדומיזציה תצפיתית ומנדלית. רמה גבוה יותר של ויטמין D הוצע כבעל השפעות מועילות על בריאות המוח. המטרה הייתה לחקור את הקשר בין 25-הידרוקסיויטמין D [25(OH)D], תכונות הדמיה עצבית, והסיכון לדמנציה ושבץ מוחי. {1} מחסור ויטמין d  היה קשור לסיכון מוגבר לדמנציה ושבץ מוחי, עם הקשר החזק ביותר לאלו עם 25(OH)D <25 nmol/L (לעומת 50-75.9 nmol/L; HR מותאם: 1.79; 95% CI: 1.57, 2.04 ו-HR: 1.40; 95% CI: 1.26, 1.56, בהתאמה).  ניתוחי MR לא ליניאריים אישרו את השפעת הסף של 25(OH)D על דמנציה, כאשר הסיכון צפוי להיות גבוה ב-54% (95% CI: 1.21, 1.96) עבור המשתתפים ב-25 ננומול/ליטר בהשוואה ל-50 ננומול/ליטר. 25(OH)D לא היה קשור לתוצאות הדמיה עצבית או לסיכון לשבץ בניתוחי MR. נתח השפעה פוטנציאלי מצביע על כך שניתן למנוע 17% (95% CI: 7.22, 30.58) מדמנציה על ידי הגדלת 25(OH)D ל-50 ננומול/ליטר. ה מסקנות : רמה נמוכה של ויטמין D הייתה קשורה לתוצאות הדמיה עצבית ולסיכונים לדמנציה ושבץ מוחי גם לאחר התאמה מקיפה של משתנים. ניתוחי MR תומכים בהשפעה סיבתית של מחסור בוויטמין D על דמנציה אך ל...
המשך לקרוא

דלקת מפרקים: מנגנונים פתופיזיולוגים והשפעת התזונה על מהלך המחלה, קובי עזרא

דלקת מפרקים (Arthritis) היא קבוצה הטרוגנית של מחלות המאופיינות בתהליך דלקתי כרוני הגורם לפגיעה במפרקים, כאב, נוקשות ואובדן תפקוד. לפי ארגון הבריאות העולמי (WHO), כ- 350 מיליון אנשים   ברחבי העולם סובלים מדלקת מפרקים, עם שכיחות גבוהה יותר בקרב נשים ומבוגרים. שלום כאן קובי עזרא המומחה שלכם לבריאות וכושר.  בסקירה זו נבחן את: הסיווג והפתופיזיולוגיה של דלקת מפרקים הקשר בין תזונה לדלקתיות במפרקים המלצות תזונתיות מבוססות מחקר כיוונים טיפוליים אינטגרטיביים סוגים עיקריים של דלקת מפרקים ומנגנונים פתולוגיים 1. אוסטאוארתריטיס (Osteoarthritis, OA) מאפיינים : ניוון פרוגרסיבי של סחוס מפרקי, עם תגובה דלקתית משנית. גורמי סיכון : גיל, השמנה, עומס מכני, ופגיעות טראומטיות. מנגנונים מולקולריים : עלייה באנזימים מפרקי סחוס (MMP-1, MMP-13). ירידה בסינתזת קולגן מסוג II. שפעול מסלולי דלקת (NF-κB, IL-1β). 2. דלקת מפרקים שגרונית (Rheumatoid Arthritis, RA) מאפיינים : מחלה אוטואימונית עם דלקת סינוביאלית כרונית. גורמי סיכון : גנטיקה (HLA-DR4), עישון, ודיסביוזיס במעי. מנגנונים אימונולוגיים : תגובה של תאי T ו...
המשך לקרוא

איזה מגנזיום הכי יעיל?, קובי עזרא

ההבדלים בין סוגי תוספי המגנזיום השונים נובעים בעיקר משיטות הספיגה והיציבות שלהם, המשפיעות על הזמינות הביולוגית (bioavailability) בגוף. להלן פירוט המאפיינים העיקריים של כל צורה, מבוסס על מחקרים וטכנולוגיות קיימות.. 1.  מגנזיום ליפוזומלי (Liposomal Magnesium) המגנזיום עטוף במעטפת שומנית (ליפוזום), המגנה עליו מפירוק במערכת העיכול ומשפרת את ספיגתו בתאים דרך מיזוג עם קרומי התא. יתרונות : ספיגה יעילה יותר בהשוואה לצורות מסורתיות (כמו מגנזיום אוקסיד או ציטרט), בזכות הגנה מפני חומצות קיבה ואנזימי עיכול. מפחית תופעות לוואי גסטרואינטסטינליות (כמו שלשול), שכן המגנזיום משתחרר באופן מדורג. מחקרים מוכיחים כי ליפוזומים מעלים רמות מגנזיום בפלזמה וברקמות ביעילות גבוהה. חסרונות : ייצור יקר יותר, ותלוי באיכות הליפוזומים (גודל ויציבות). 2.  מגנזיום בננוטכנולוגיה (Nano-Magnesium) חלקיקי מגנזיום בגדלים ננומטריים (1-100 ננומטר), המגדילים את שטח הפנים ומשפרים מסיסות וספיגה במעי. יתרונות : ספיגה מהירה ויעילה דרך מחסומי רירית המעי, בזכות גודלם הזעיר. פוטנציאל להגעה לרקמות עמוקות יותר (למשל, מוח או עצמ...
המשך לקרוא