אוקסימתולון הוא אחד מסטרואידים אנבוליים אנדרוגניים המשמשים בעיקר לטיפול באנמיה. יישומים קליניים אחרים של אוקסימתולון כוללים טיפול באוסטאופורוזיס וכן עידוד בניית השרירים בחולים הסובלים מתת תזונה. אוקסימתולון תואר לראשונה והוצג לשימוש רפואי בשנת 1959 אך זמן קצר לאחר מכן הופסק השימוש בו עקב רעילותו הגבוהה בשנת 1961. יש לו השפעות אנבוליות חזקות והשפעות אנדרוגניות חלשות. תופעות הלוואי של אוקסימתולון כוללות תשוקה מינית מוגברת וכן תסמינים של כמו אקנה, צמיחת שיער מוגברת ושינויים בקול. אוקסימתולון נחשב לאחד הסטרואידים האנבוליים האנדרוגניים החזקים ביותר הזמינים לשימוש רפואי. שימוש ממושך באוקסימתולון עלול לגרום נזק לתאי כבד או היפרפלזיה, קרצינוגניות ופגיעה במערכת הרבייה.
למידע מפורט יותר על אנדרול ויתר החומרים האנבולים ניתן לקרוא בספר: סטרואידים - כל מה שרצית לדעת? ולא העזת לשאול!
אוקסימתולון, הנמכר תחת שמות המותג Anadrol ו-Anapolon בין היתר, הוא תרופה המבוססת על סטרואידים אנבוליים אנדרוגנים (AAS) המשמשת בעיקר לטיפול באנמיה וגם לטיפול באוסטאופורוזיס, תסמונת קטבולית של HIV/AIDS, לקידום עלייה במשקל, ובניית שרירים במצבים מסוימים. הוא נלקח בצורת כדור דרך הפה.
אוקסימתולון - תכונות כימיות ופיזיקליות:
אוקסימתולון הוא סטרואיד אנבולי אנדרוגני, כמעט חסר ריח, כמעט בלתי מסיס במים, מסיס באלכוהול, מסיס בחופשיות בכלורופורם ומסיס במקצת באתר.
שימושים באוקסימתולון
אוקסימתולון משמש לטיפול במיאלופיברוזיס ובמיאלוסופרסיה. תרופה זו יכולה לעורר תאי מח עצם ולהגדיל את תאי הדם בכלי הדם ההיקפיים. היא אושרה ע"י מנהל המזון והתרופות האמריקאי (USFDA) לטיפול באנמיה הנגרמת ע"י ייצור לקוי של תאי דם אדומים. היא יעילה במצבים קטבוליים, ותחליף סטרואידים לגברים עם מחסור באנדרוגנים, ובחולים גברים ונשים עם קטבוליזם הקשור לתסמונת הכשל החיסוני הנרכש (וקסלר, 2014). למרות שלאוקסימתולון יש זיקה נמוכה לקשירה לקולטן האנדרוגן (AR), הוא מפעיל איתות בתיווך AR בצורה חזקה, וממריץ סינתזת חלבונים וייצור אריתרופויאטין. הורמון זה יכול לעורר צמיחת שרירים, לגרום לייצור המוגלובין ותאי דם אדומים, ולקדם צפיפות עצם (המרכז הלאומי למידע ביוטכנולוגי, 2021).
אנדרול בעל חיים/אדם
אין נתונים מדויקים לגבי הקרצינוגניות של אוקסימתולון בבני אדם ובעלי חיים. אוקסימתולון נחשב בדרך כלל גנוטוקסי (חומר כימי המשבש את המידע הגנטי אשר בגרעין התא ומביאים ליצירת מוטציות גנטיות אשר עלולות להתבטא כסרטן). הצהרה זו מבוססת בעיקר על תוצאות בדיקות מוטגניות, מחקרי רעילות במינון חוזר, ותוצאות צפויות של מבחן ביולוגי לקרצינוגניות בחולדות שנמשך שנתיים.
השימוש באוקסימתולון ע"י אם בהריון עלול לגרום לגבריות של עובר נקבה. מנת יתר של אוקסימתולון גורמת לתסמינים כמו בחילות והקאות. רוב הסימנים והתסמינים מופיעים לאחר רעילות כרונית. מטופלים צפויים להתאושש במהירות לאחר מנת יתר אקוטית, אך קיימים מעט נתונים. "מפתחי גוף" משתמשים במינונים פי כמה מהמינונים הטיפוליים הסטנדרטיים בתרכובות אלו, אך אינם סובלים מתופעות רעילות חריפות (וקסלר, 2014).
אוקסימטולון פרופיל כימי
•שם: אוקסימתולון.
•מספר רישום שירות תקצירים כימיים: 434-07-1.
•שם שיטתי: 17Beta-hydroxy-2-hydroxymethylene-17alpha-methyl-5alpha-androstan-3-one.
•מילים נרדפות: (5α,17β)-17-Hydroxy-2-(hydroxymethylene)-17-methylandrostan-3-one; אנסטרון; אדרויד; אנפולון; אנאדרול; סינאסטרון; 17b-Hydroxy-2-hydroxymethylene-17a-methyl-3-androstanone; 4,5-Dihydro-2-hydroxy-methylene-17-a-methyltestosterone; נסטנון, פרוטנבול, אוקסימתולון.
• נוסחה מולקולרית: C21H32O3
• משקל מולקולרי: 332.5 גרם/מול.
•מבנה כימי:
אוקסימתולון חשיפה תעסוקתית לאוקסימתולון עלולה להתרחש באמצעות מגע עורי עם תרכובת זו במקומות עבודה שבהם מיוצר אוקסימתולון. ניתן להשתמש בו יתר על המידה במכוון בבני אדם כתרופה לשיפור ביצועים אצל ספורטאים (וקסלר, 2014).
אוקסימתולון פרמקולוגיה ומנגנון פעולה
אוקסימתולון הוא נגזרת של טסטוסטרון (סטרואיד אנבולי). חומרים אנבוליים נועדו למקסם את ההשפעות האנבוליות תוך מזעור הפעולה האנדרוגנית. חומרים אנבוליים שימשו להיפוך מצבים קטבוליים, הגברת עלייה במשקל, הגדלת מסת שריר אצל בעלי חיים וגירוי אריתרופויאזה. חומרים אנבוליים אחרים כוללים בולדנון, ננדרולון, סטנוזולול ומתילטסטוסטרון.
רעילות למערכת הרבייה
אוקסימתולון קשור לאי פוריות, המלווה באוליגו- או אזוספרמיה (היעדר זרע בנוזל השפיכה), עם חריגות בתנועתיות ובמורפולוגיה של הזרע אצל גברים (Batais et al., 2020; Hallak et al., 2020; Zahmatkesh et al., 2014).
נשים מפתחות סימנים של ויריליזם עם עלייה בשיער פנים, התקרחות גברית, אקנה, העמקת הקול, וסת לא סדירה, שיעור יתר, אמנוריאה, ליבידו ועוצמה מינית (Akbari Bazm et al., 2020), כמו גם הגדלת הדגדגן.
בגבר היפרטרופיה של הערמונית, אימפוטנציה ומינונים קטנים של סטרואידים אנבוליים מגבירים את הליבידו. עם זאת, מינונים גדולים יותר מובילים לירידה בתנועתיות ובכדאיות של הזרע, מה שמשנה את רמות LH, FSH, הורמוני טסטוסטרון בסרום, אזוספרמיה ואימפוטנציה. ניוון אשכים הוא מאפיין קליני נפוץ של שימוש ממושך בסטרואידים אנבוליים (Wexler, 2014).
אחת הסיבות החשובות ביותר לאי פוריות, במיוחד אצל ספורטאים, היא הנזק הנגרם ע"י מיני חמצן פעילים (ROS) לאחר שימוש בסטרואידים אנבוליים-אנדרוגניים (AAS) (Akbari Bazm et al., 2020).
אוקסימתולון מפחית את תנועתיות הזרע ע"י ביטול משאבות יונים (פעילות אנזימטית של Na/K ATPase) בשוטוני הזרע, העלאת רמות ה-ROS והפחתת רמות האנרגיה המיטוכונדריאלית בצוואר הזרע (Akbari Bazm et al., 2020).
מחקרים מראים כי אוקסימתולון מפחית את קיבולת נוגדת החמצון התאית (ע"י הפחתת רמות CAT ו-MDA, העלאת NO והפחתת FRAP) ע"י הגדלת כמות הרדיקלים החופשיים של תאים, מה שמוביל לנזק ל-DNA של קרום הזרע ושל הזרע (Batais et al., 2020; Akbari Bazm et al., 2020; Akbari Bazm et al., 2019; Najafi et al., 2014; Zahmatkesh et al., 2015).
אכברי בזם ואחרים (2019) הראו במודל ניסיוני כי אוקסימתולון (OM) הפחית באופן משמעותי את רמות LH ו-FSH בסרום, הגביר את הורמוני הטסטוסטרון, הפחית את משקל האשכים ואת האפידידימיס, שינה את גודל ואורך האשכים, הפחית את התנועתיות (קדמית, באתר ולא תנועתית, הכדאיות וספירת הזרע).
אוקסימתולון גם הגדיל את קוטר החלל ואת הנפח הבין-צינורי הכולל והפחית את גובה אפיתל הזרע, נפח פרנכימת האשך ואת הקוטר הכולל של הצינור במשך 50 ימים.
הוכח כי מתן אוקסימתולון הגביר גורמים פרו-אפופטוטיים (כגון p-53, Bax ו-caspase-3), בעוד שביטוי של גורמים אנטי-אפופטוטיים (Bcl-2) ירד (אכברי בזם ואחרים, 2020).
מחקרים מראים שסטרואידים אנבוליים מובילים לוויסות גבוה יותר של גורמים פרו-אפופטוטיים ברקמות עם קולטני אנדרוגן כמו הערמונית והשד, אשר גם גורמים לאפופטוזיס בתאי גרנולוזה בשחלות ע"י העלאת רמות הטסטוסטרון בסרום (Akbari Bazm et al., 2020).
הורמוני סטרואידים נקשרים לקולטנים שלהם בקומפלקסים עוברים לגרעין ויכולים לווסת למעלה או למטה גנים המכילים אלמנטים מתאימים של תגובה הורמונלית (Akbari Bazm et al., 2020).
דה סוזה והאלאק (2011) הראו שמינונים ארוכי טווח, לא טיפוליים, של תרופה זו יכולים להגביר את האטרופיה, להפחית תאי נבט באשכים ולשנות את רמות הורמוני LH ו-FSH בסרום ע"י העלאת רדיקלים חופשיים ושינוי רמות הטסטוסטרון בסרום (דה סוזה והאלאק, 2011).
אוקסימתולון גורם לאטרופיה של צינוריות הזרע וגובה האפיתל, ובכך להפחית את מספר תאי הזרע, סרטולי ותאי זרע (Najafi et al., 2014).
אוקסימתולון ספיגה, פיזור והפרשה
חשיפה לאוקסימתולון יכולה להתרחש דרך הפה. ספיגת הטסטוסטרון לאחר מתן דרך הפה מהירה וכנראה זהה לזו של סטרואידים אנבוליים אחרים. באופן כללי, ספיגת סטרואידים אנבוליים ממערכת העיכול מלווה במטבוליזם נרחב במעבר ראשון בכבד הגורם להשבתתם.
לתרכובות הפעילות דרך הפה יש תחליף של פחמן 17 המגן עליהן מפני מטבוליזם מהיר בכבד.
ישנם תכשירים של טסטוסטרון שניתן ליטול באופן תת לשונית. דרך מתן הסטרואידים האנבוליים העיקרית היא תוך שרירית או תת עורית עמוקה, למעט סטרואידים בעלי תחליף של 17-אלפא הפעילים דרך הפה.
הפורמולציה חיונית בקביעת קצב הספיגה ממאגרים תת-עוריים או תוך שריריים. מסיסות שומנים היא גורם נוסף שגורם לספיגה איטית יותר של אוקסימתולון בשילוב עם ציפיונאט או אננטאט ותרחיפים שמנוניים.
הסטרואידים האנבוליים קשורים מאוד לחלבון ונישאים בפלזמה ע"י חלבון מסוים הנקרא גלובולין קושר הורמוני מין (SHBG).
בבני אדם, קצב הפרשת החנקן הכלייתי מנבא את פעילותם של סטרואידים אנבוליים-אנדרוגניים. אוקסימתולון הוכח כעדיף על מתיל-טסטוסטרון מבחינת אצירת חנקן. עקומת מינון-תגובה אינה מושגת עקב תוצאות שונות לא עקביות בין חולים. אוקסימתולון הוכח כמעלה את רמות האריתרופויאטין בשתן עד פי חמישה (וקסלר, 2014).
מקורות:
https://www.sciencedirect.com/science/article/abs/pii/B9780128243152000579
https://www.sciencedirect.com/science/article/abs/pii/B9780128243152000579
https://www.sciencedirect.com/science/article/abs/pii/B9780128243152000579
תגובות
הוסף רשומת תגובה